<h1>ה"ה</h1>
<h2>דף לח:</h2>
שבוי שנשבה [ושמעו שמת] וירדו יורשיו לנחלה וחלקו אותה ביניהן, אין מוציאין אותה מתחת ידיהן. וכן הבורח מחמת הסכנה. אבל היוצא לדעת ששמעו בו שמת וירדו יורשיו לנכסיו וחלקום, מוציאין אותם מידם עד שיביאו ראיה שמת מורישן. [ל"ט ע"א] שבוי שנשבה וברח מחמת סכנת נפשות, חייבין ב"ד להתעסק בנכסיהן. כיצד עושין, כל המטלטלין יהיו מופקדין ביד נאמן על פי ב"ד, ומורידין [לתוך הקרקעות קרובין הראויין לירושה כדי לעבוד את הקרקעות ולהתעסק בהן] עד שיוודע שמת או עד שיבא. ולכשיבואו השבוי והבורח שמין לאלו הקרובים שהורדו מה שעשו ומה שאכלו כמנהג כל האריסין של אותה מדינה. ולמה לא יעמידו ב"ד אפטרופוס על הכל, בין במטלטלין בין בקרקע עד שיבאו הבעלים או עד שיוודע בודאי שמתו, לפי שאין ב"ד חייבין להעמיד אפטרופוס לגדולים שהם בני דעת, עכ"ל הרמב"ם ז"ל בפ"ז דנחלות
